בזק בינלאומי בע"מ נ' מגן-אחים מויאל שרותי שמירה, אבטחה ונקיון בע"מ

החלטה

לפניי ערעור על החלטת כב' הרשמת ברכה לכמן מיום 27.3.14 בתיק תא"ק 29712-11-13 (להלן "ההחלטה") ולפיה נדחתה בקשת המערערת לדחיית התביעה על הסף או להעברת הדיון בה מחמת העדר סמכות מקומית.

ב"כ הצדדים הסכימו כי ההחלטה בערעור תינתן על יסוד טיעוניהם בכתב.

לאחר עיון בטענות ב"כ הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל וזאת מן הנימוקים המפורטים להלן:

תקנה 9(6) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן "התקנות") קובעת, כי על התובע לפרט בכתב התביעה את העובדות המראות שבית המשפט בו מוגשת התביעה, מוסמך לדון בה.

בדין קבעה כב' הרשמת בהחלטה, כי שאלת הסמכות המקומית מוכרעת על פי כתב התביעה.

דא עקא, שהמשיבה לא פעלה על פי תקנה 9(6) לתקנות - היא לא פרטה בתביעתה מהן העובדות המקנות לבית משפט זה סמכות מקומית, אלא יצאה ידי חובתה בהעלאת טענה בעלמא ולפיה סמכותו של בית משפט זה קמה "לאור המקום שנועד לקיום ההתחייבות". מהי אותה התחייבות? סתמה ולא פירשה.

יתר על כן, המשיבה לא ציינה בתביעתה מהו אותו "חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא" - כדרישת תקנה 202(1)(א) לתקנות, שמכוחו היא הגישה את תביעתה בסדר דין מקוצר. לו הייתה המשיבה טוענת לקיומו של הסכם כזה, ניתן היה לבחון מו "מקום יצירת ההתחייבות" או "המקום שנועד לקיום ההתחייבות" וכיוצא באלה חלופות הסמכות המקומית הקבועות בתקנה 3 לתקנות.

אלא שהמשיבה טענה בכתב התביעה, ברחל בתך הקטנה, כי "מעולם לא נחתם הסכם בינה לבין הנתבעת" וכי לא סופק לה שירות על ידי הנתבעת. בנסיבות אלה והואיל וכאמור, שאלת הסמכות המקומית מוכרעת על פי כתב התביעה, ממילא התייתר הצורך לדון בשאלת תוקפה של תניית השיפוט הייחודית הקבועה בהסכם עליו נסמכה המערערת בבקשתה, טענה שאכן לא נדונה לגופה ע"י כב' הרשמת בהחלטה, ומן הראוי היה להכריע בשאלת הסמכות המקומית על פי הנטען על ידי המשיבה בכתב תביעתה.

העובדות שפורטו על ידי המשיבה בכתב התביעה, אינן מקימות את התשתית הנדרשת לקביעה כי בית משפט זה מוסמך לדון בתביעה:

על פי האמור בכתב התביעה, מקום מושבה ועסקיה של הנתבעת (המערערת) הינו בפתח תקווה וגביית התשלומים מן המשיבה - תשלומים שאת השבתם היא תובעת - בוצעה על ידי חברת "בזק" - שמקום מושבה בתל אביב - כך על פי מכתב הדרישה שהמשיבה שלחה לחברת "בזק" לפני שהגישה את תביעתה ושצורף כנספח 2 לכתב התביעה.

הקביעה ולפיה חברת "בזק" שימשה כסוכן של המערערת, כמו גם הקביעה כי יש "לראות את המבקשת כמי שמנהלת את ענייניה בתחום השיפוט שחל לגבי אותו סוכן", הן קביעות עובדתיות שאינן בגדר ידיעה שיפוטית ועל כן לא היה מקום לקבוע אותן בהעדר טענה כזו על ידי המשיבה בתביעתה ובתגובתה לבקשה.

על יסוד האמור לעיל, הריני מקבלת את הערעור, מבטלת את ההחלטה ומורה על העברת הדיון בתביעה (29712-11-13) לבית משפט השלום בפתח תקווה.

בהתחשב בהסכמת הצדדים בדבר האופן בו יוכרע הערעור, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז סיוון תשע"ד, 15 יוני 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: